יום שלישי, 21 במרץ 2017

אובנטו ואני (או: ״מה הקטע שלך עם יפן מה?!״)

מה הקטע שלך עם יפן מה?! תמיד אני מספרת סיפור על לפני שש שנים איך הילדים שלי בקשו לאכול אובנטו כמו בסדרות ה #אנימה היפניות. והסיפור הזה נכון, מאוד נכון, אבל הוא לא האמת במלואה. האמת נעוצה אי שם, בגיל הרבה יותר צעיר.
אוכלים אובנטו , מתוך האנימה סאקורה

כשהייתי קטנה קראו לי יפנית.
אולי כי היו לי פנים עגולים, אף כפתור ושיער שחור עבה וחלק בקארה קצר.
אצלי המראה הזה הגיע בכלל מהגנים שירשתי מאבותיי בדרום אמריקה, אבל הילדים, בעיקר אלה שהלכנו לבקר אותם מחוץ לקיבוץ, היו קוראים לעברי ״היי יפנית!״. וידעתי שהם שוב מתכוונים אליי.
הייתי בישנית אבל בסתר- אהבתי את זה.
יפנית? 1976 לא ידעתי אז מה זה אובנטו
בבית חיכה לי תמיד הספר #״נוריקו_סאן_הילדה_מיפן״. הייתי מדפדפת בו, גומעת את התמונות, חולמת על היום שבו אטוס כמו אווה ליפן ואראה את המראות במו עיניי.

דפיו המצהיבים עדיין אצלי, ומתוכו הקראתי לילדיי ואני מקריאה עד היום לשי.

בנוריקו סאן אף אחד לא הזכיר אובנטו
כשהילדים שלי בקשו מני לפני שש שנים לעשות להם אובנטו, לא ידעתי מה זה. בנוריקו סאן אף אחד לא הזכיר אובנטו.

אבל גוגל סיפר לי. הצילומים הממו אותי. הלהיבו את דמיוני.
ֿיחד עם ילדיי צפיתי לראשונה בסרט #״השכן_שלי_טוטורו״ שחדר לי ללב ויחד איתם צפיתי לראשונה בסצנה ההיא, שצפיתי בה שוב ושוב מאוחר יותר, בה סאטצוקי מכינה אובנטו לה ולמיי על הבוקר.

הסצנה מתוך ״השכן שלי טוטורו״ בה סאטצוקי מכינה אובנטו לה ולמיי על הבוקר 

חרשתי על מתכוני רשת. הצלבתי מידע עם נשים ישראליות שחיות ביפן. קראתי, בדקתי, טעמתי. ולמדתי, ולימדתי, וחפרתי למצוא עוד ועוד.
קראתי עשרות מאמרים באנגלית, גוגל טרנסלייט תרגם לי באופן קלוקל עוד כמה עשרות מיפנית, חקרתי ללא לאות על הרקע התרבותי של האובנטו, על האנתרופולגיה הנוגעת לענף המיוחד הזה בתרבות האוכל היפנית, על ההשלכות והביטויים החברתיים שלו, על ההיסטוריה שלו, על ההווה.
וכלל שהעמקתי- התאהבתי במטבח הזה עוד יותר, ובעיקר התאהבתי באובנטו.

כל מתכון חדש שהילדים בקשו או שסתם סקרן אותי- למדתי לעומק והכנתי. חלק מהם התאמתי לישראל לטעמי המשפחה שלי- אבל אז שבתי וחזרתי למקור היפני עם מרכיבים שאפשר למצוא בישראל אבל עם שילוב הטעמים הזר והמיוחד לאוכל היפני.
במשך השנים שכללתי שיטות עבודה, לא ייתכן שצריך לעבוד שעה על אובנטו. והצלחתי לשכלל. מספיקות עשר דקות. לכל אחד.

ניגירי סלמון, ירקות בטמפורה וצוקמונו. אובנטו מתוך הספר החדש ״אובנטו״. צילום: אלונה להב


ועכשיו כתבתי ספר חדש , קראתי לו בקצרה: ״אובנטו״.
יש בו, מעבר למתכונים, ידע שאין לי ספק שרובכם לא יודעים. מעבר לידע הכללי שחלקתי איתכם, הוספתי כמעט ליד כל מתכון - פיסת מידע שמעניקה לכם הצצה מסקרנת על ההקשרים הרחבים בעניין אותו מתכון. כי כמו כל דבר ביפן, הכל קשור בהכל. וכשמבינים את זה קשה לא להתאהב.

אני כלכך יודעת שהגיע הרגע, שהידע בי כבר משתוקק לפרוץ לעולם.
ואני כלכך רוצה ש״אובנטו״ יקרה. ואתם יכולים לגרום לזה לקרות. לרכוש עותק מראש, ולממן את בכך את הפקתו היקרה.
אין לי צל צילו של ספק, שמי שירכוש את הספר עכשיו, ויקבל אותו ככה סביבות אוקטובר- יהיה מאושר מהבחירה המוקדמת שלו. אין לי ספק בכך.
לחצו על הלינק ובואו להתרגש איתי: https://goo.gl/vju63m

איזה כייף - הא?

ניבה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה