יום שני, 31 באוקטובר 2016

איך מכינים בנטו האלאווין Halloween bento tutorial









בחמש ומשהו השנים בהן אני מכינה בנטו צברתי המון מתכונים שילדים אוהבים, והמון שיטות עבודה שמקצרות את הדרך. את כל המתכונים השיטות והתובנות אספתי לספר שיצא לאור בהוצאה עצמיתספר שמלמד הכנת בנטו, 144 עמודים (!) מעל 100 הדרכות מפורטות ומתכונים (הכל כשר) שמעוצב כספר מנגה (קומיקס יפני) עם איוריה הקסומים של ניקול קרן.
לפרטים נוספים ולרכישה כדאי להכנס לקישור זה. 



תרשמו לערוץ שלנו ותזכו לסרטוני בנטו חדשים בכל שבוע 



בלחיצה כאן תגיעו לעמוד היוטיוב שלי שיש בו המון טוטוריאל׳ס מדליקים בוידאו שמלמדים איך מכינים בנטו ! 







(ואני? אשמח ללייק)






ה בנטו הראשון שהכנתי בחיי. מסתכלת להיסטוריה בלבן של העין



ever ככה נראה ה בנטו הראשון שהכנתי 

זה הבנטו הראשון שהכנתי בחיי, לפני חמש שנים בדיוק, לשלשה ילדים שיצאו ללמודים בבוקר 31 לאוקטובר 2011. ואפילו לא ידעתי שזה היה בוקר הלאווין !

כפי שניתן לראות, הכנתי בערב שקדם שלשה כאלה. זה לקח לי נצח, או לפחות שלוש שעות. הם הוכנו בתוך קופסאות גלידה עצומות בגדלן, כי לא היו לי אז קופסאות אחרות ובכלל לא הייתי מודעת לזה צריך קופסאות אחרות (נמוכות , למשל? סתם דוגמה).

הבנטו הזה קרה אחרי שבוע שבו הילדים לא הפסיקו לנדנד לי שאני חייבת להכין להם "בנטו". או "אובנטו". היו שם ויכוחים על השם. אגב, אובנטו זה אמנם הרבה יותר יפני, אבל לרוב המשכנמו לקרוא זה סתם  "בנטו" , בעיקר בגלל שהוא כזה קצר וקליט יותר. 

כאן שמעתי לראשונה את המילה הזו, בנטו.
בנטו זו בעצם קופסאת אוכל יפנית, מעוצבת כמו שהיפנים אוהבים.
חיפוש בגוגל העניק מימד נוסף ומאתגר לגילוי החדש.
בבית שלנו, שבו לבית ספר לוקחים כמעט כל יום לחמניה עם פסטרמה או חמאת בוטנים, ורק לפעמים קצת פרי או ירק- בנטו היה שינוי מרענן.

אני עצמי לקחתי את הזמן ולמדתי את הנושא לאט. הרעיונות היו אין סופיים.
מצאתי שיש כאלה שמשקיעים לא מעט בציוד לבנטו. הרבה יותר מאשר בתוכנו של הבנטו שאמור להיות מזין ומאוזן.
היה לי ברור שאני לא אעשה בנטו של פרי ונשנושים. הבנטו שלנו יהיה בנטו אמיתי. עם אוכל. בריא, וגם מושקע - אבל לא באיבזור אלא באהבה, ככה ציינתי לעצמי.


בסוף, בערב 30 לאוקטובר 2011 ליתר דיוק, החלטתי לקפוץ למים הקרים. 
כל בנטו מאותה שלישיית בנטו אגדית הכיל:

שני אוניגירי (כדורי אורז) שפוסלו כחזירים
שני ניגירי טמאגו (כדורי אורז שחביתת טמאגו מהודקת עליהם והכל עטוף באצת נורי)
המון תירס גמדי
שלוש עגבניות שרי
ומלפפון.

וככה עשיתי אותו:
התחלתי מהכנת אורז דביק עגול, שבושל עם מעט סויה, לא דומה בכלום לאורז שאני מכינה היום. הוא תוכנן לשמש גם לסושי וגם לאוניגירי.
הכנתי ששה אוניגירי (כופתאות אורז) עגולים לפיסול חזירונים, ועוד ששה קטנים ומאורכים ל"ניגירי טמאגו".

הכנת אוניגירי. השיטה הטובה ביותר

אוניגירי מגולגל בניילון . שיטה מצוויינת 

הכנתי טמאגו, שזו חביתה שמגלגלים אותה לגליל על המחבת בעודה חמה חצי "חיה". היא ממשיכה את הבישול מהחום של עצמה. הוספתי לה סויה וסוכר. איזה מזל שהילדים אהבו את זה. עם אותה בלילה הכנתי גם חביתה לא מגוגלת , לסושי.

טמאגו זה "ביצה" ביפנית, טמאגויאקי זו ביצה מטוגנת, כלומר חביתה, ובמקרה של היפנים- חביתה מגולגלת 

הכנתי סושי, מאצה, אורז, גזר שהושרה בחומץ תפוחים, מלפפונים שהושרו בסויה, סלמון וחביתת טמאגו


הכנת סושי. אני רואה שאז עדיין לא כיסיתי את המחצלת בניילון



איגדתי את הניגירי המאורכים עם הטמאגו, בעזרת סרט אצה דק, ל"ניגירי טמאגו" , והתחלתי להכין את החזירונים בסיוע גזרים פרוסים דק ואצות
הכנת אוניגירי טמאגו בפעם הראשונה בחיי. זה היה נראה מסובך אז


אוניגירי חזירנים בתוך צלוחיות לנרות שבת. כי מי שמע אז על מנג'טים מסילקון

מה שנותר כעת זה רק לסדר את הכל לכדי "ציור".
כקופסא בחרתי באריזות של גלידות, שהולכות אצלנו חזק בימי קיץ חמים ואני תמיד שוטפת את הקופסאות למגוון שימושים עתידיים. לא ידעתי כאמור דבר וחצי דבר על לצופף אוכל, על לשים אותו בקופסה נמוכה של יתבלגן וכו'. וואו כמה מעט ידעתי אז!

להשלמת הציור הוספתי מלפפון, עגבניות שרי ותירס גמדי שתרמו גם להשלמת הצבעוניות ולמגוון טעמים וגם קצת צופפו אותה (כי קומון סנס היה לי גם אז).
שלוש קופסאות בנטו. נו טוב, סוג של.


וככה, כשהבנטו ארוז בסרט בד (הילדים ראו משהו כזה באיזו אנימה אז זה היה נראה לנו פתרון סביר) יחד עם צופסטיקס- הוא נכנס אל תיק בית הספר.
לא מספיק מאוזן, לא מספיק צפוף, לא שידעתי את כל אלה- אז- אבל בנטו. סוג של. 
ואני, הצלחתי להפוך לרגע אחד לאמא מאגניבה ממש.
'קופסת בנטו ארוזה בסרט בד מסביב. כי ככה ראינו באיזו אנימה

כמובן שחייבים להודות בהכנעה- היום הבנטו הזה נראה (לי) כבר די עלוב. אבל אז, כשרק התחלתי, הוא היה נראה לי כמו האוכל הכי מדהים שיצרתי בחיי. ובכל מקרה, את הבכורה- אי אפשר לקחת ממנו.
וכל מה שהיה אחריו- הוא היסטוריה.

אני המשכתי להכין בנטו, השתפרתי, התמקצעתי, שפשפתי את הברכיים בדרך (מטארפורית!) , מצאתי את קיצורי הדרך, את השפצורים הקטנים, את המתכונים המדוייקים לנו, את השיטות של היפנים ואת השיטות הפרטיות שלי. וככה, סטפ ביי סטפ, למדתי איך להכין בנטו . אמיתי. ואחרי כמה שנים גם התחלתי ללמד אחרים, כדי שהדרך שלכם תהיה יותר קלה משלי ...



להשתמע,

ניבה :-)