יום שני, 17 בפברואר 2014

הסנדוויץ (כריך) הכי מדליק בבית הספר!



הילדים שלי לוקחים בנטו לבית הספר, כבר שנתיים וחצי ותמיד אני מניחה בו מנת פחמימה ותמיד זה אורז או נודלס, בצורה זו או אחרת. מבחינתי, עד עכשיו, לחם היה די מחוץ לתחום בתור פחמימה.

למה? קודם כל, לחם זה אוכל ״גדול״, וככזה לא מצאתי שום דרך שהניחה את דעתי על מנת לסדר אותו באופן אסתטי בתוך הבנטו.

נכון, יש באיביי כל מיני תבניות ייעודיות לעיצוב לחם בצורות של פו הדב והלו קיטי ויודה ממלחמת הכוכבים. אבל אני לא אוהבת להשתמש בתבניות והן גם יקרות פחד. והתוצאה שהן נותנות גם לא מצדיקה את ההשקעה, לטעמי. אני אוהבת פרקטיקה ותבניות זה לא פרקטי. ולחם זה לא ממש יפני, ואם אתם קוראים אותי קבוע אתם כבר יודעים שלילדים שלי העניין היפני חשוב. זהו, הבנתם. לחם לא היה חלק מרפרטואר הבנטו שלי.

אבל כשהתחלתי ללמד אנשים להכין בנטו, רבים מתלמידי אמרו לי שהם לא מבינים איך אפשר לשים אורז ונודלס בתוך ארוחת העשר של הילדים. ״אורז ואטריות זה לארוחת צהריים״, אמרו לי ״ולבית ספר הילד רוצה לקחת סנדוויץ'״. מכיוון שאני לא בנאדם אטום (על כל פנים, אני משתדלת לא להיות כזו), אז במקום לנסות לשכנע אותם שאורז ונודלס זה יופי טופי התחלתי לחפש פתרונות יצירתיים כדי להכניס לחם לבנטו.

נגישות ופשוטות הכנה זו הדרך שלי, וברור שהכלל הזה היה חייב להיות תקף גם הפעם. הייתי צריכה להימנע מלהסתבך בחיתוכים בלתי אפשריים, ומצד שני, להפוך את הלחם למשהו יפה ועדין. אתגר, אבל אתגר מהנה.

את המסע אל הלחם פתחתי בביתה של מיכל אמון, אמא לשלשה ילדים צעירים, שידועה יותר בשם ״מיכל אופה לחם״, וזאת משום שהיא מדריכה להכנת לחם ממחמצת שאור. לכבוד בואי הכינה מיכל כיכר לחם מקמח כוסמין מלא, לחמניות וגם פיתות, ויחד ישבנו והתחלנו לשחק באוכל. שיתופי פעולה זה דבר נהדר, ושיתוף הפעולה הזה הניב המון רעיונות יצירתיים ביותר. בסופו גיליתי שכן, גם לחם, עם קצת דמיון, יכול להפוך לחלק לגיטימי מקופסאות הבנטו, והיום יש לנו בבנטו גם לחם!





מצורף שעור מלא (שעה) של בנטו עם לחם,
מחולק לשלשה חלקים:




חלק א

חלק ב

חלק ג


והנה, כמה תמונות (כרגיל)
























בחמש ומשהו השנים בהן אני מכינה בנטו צברתי המון מתכונים שילדים אוהבים, והמון שיטות עבודה שמקצרות את הדרך. את כל המתכונים השיטות והתובנות אספתי לספר שיצא לאור בהוצאה עצמיתספר שמלמד הכנת בנטו, 144 עמודים (!) מעל 100 הדרכות מפורטות ומתכונים (הכל כשר) שמעוצב כספר מנגה (קומיקס יפני) עם איוריה הקסומים של ניקול קרן.
לפרטים נוספים ולרכישה כדאי להכנס לקישור זה. 


תרשמו לערוץ שלנו ותזכו לסרטוני בנטו חדשים בכל שבוע 



בלחיצה כאן תגיעו לעמוד היוטיוב שלי שיש בו המון טוטוריאל׳ס מדליקים בוידאו שמלמדים איך מכינים בנטו ! 







(ואני? אשמח ללייק)





יום חמישי, 6 בפברואר 2014

ארוחת עשר בריאה לילדים. פעם, כשיהיה לי זמן.


כשאנשים חושבים על להכין ארוחת עשר בריאה לילדים, הם לרוב חושבים על כריך. כריך בריא.
זה הכי קל. זה הכי ברור. זה גם לא גוזל יותר מידי זמן. לא?

הבעיה מתחילה כשהסכמנו עם הילד על כריך ירקות קמח מלא חוץ מפעם בשבוע כריך נוטלה, ופתאום שמנו לב שאנחנו מורחים לו כריך נוטלה ארבע פעמים בשבוע. ובפעמיים הנותרות הוא לוקח כריך חמאת בוטנים. ובתפוח שאנחנו שמים לו בתיק- הוא לא נוגע בכלל. 
והכי קל זה להרגיע את עצמנו ופשוט לא להתעמק במחשבות על זה. החיים ממילא עמוסים מידי. ונכון , זה לא אידאלי, אבל לפחות הילדים שמחים. יותר חשוב, אולי, ככה הם לא מתווכחים איתנו. הא, וככה הכריך גם לא ״נשכח״ בתיק. נוח. 

מודה, אני נהניתי מהמצב הזה די הרבה זמן.
ברגעים של התעוררות תודעתית היה לי קל לנחם את עצמי בזה שהילדים אוכלים ארוחת צהריים מגוונת. ארוחת צהריים טובה. אתם יודעים. נו, שניצל טבעול ואורז.
אופס.
כן.
שניצל טבעול ואורז. הא, לפעמים נקנקיות. 
אופס. נקנקיות.
טוב, אין לי זמן. אני אמא עסוקה. אין לי זמן לשבת ולבשל. נו, כן, זה כן חשוב לי. ואני אבשל. פעם. נו, כשיהיה לי בית קרקע ובן זוג חמוד וכלבת לברדור בכניסה לבית, בצל עץ התפוזים.
נו, כשיהיה לי זמן

*****


לפני שנתיים נכחתי בהרצאה של אלון אולמן.
אולמן אומר הרבה דברים חכמים אבל אני מספרת עליו כאן בגלל שהוא צובע בצבעים מאוד חדים כמה ההתנהגות שלנו, בנוגע לתזונה שלנו של ילדינו, היא אבסורדית.
אולמן שואל את הקהל מי היה מתדלק את הרכב שלו בדלק לא מתאים, נגיד רכב שצריך בנזין 98 לתדלק בבנזין 95. אולי בסולר?. אף אחד באולם, מאות אנשים, לא מרים ידו, כמובן. אולמן ״מתקן את השאלה״ ופונה לקהל שנית: וברכב של העבודה אולי? הייתם מתדלקים בדלק לא מתאים?...
כמובן שלא. 
אף אחד לא עושה שטויות כאלה. 
ואז, אולמן פונה לקהל בשאלת המחץ: אז למה את הגוף שלכם אתם אתם מתדלקים בדלק לא מתאים?! 

*****

האסימון הזה נפל אצלי כחצי שנה לפני שנכחתי בהרצאה של אולמן, אבל החידוד שלו בהחלט הבהיר לי שלמטרה שסימנתי לעצמי, להכיר לכמה שיותר אנשים את סודות קופסת האוכל היפנית, הבנטו, יש חשיבות עליונה. 

נכון, זה לוקח אולי קצת יותר זמן מלמרוח סנדוויץ נוטלה. אבל הי, אני רוצה להזכיר לכם שאנחנו לא מדברים כאן על זמן עכשיו. אנחנו מדברים על הילדים שלנו. על היצורים האלה, שכן, הם כנראה הדבר הכי יקר לנו בעולם. ולמה שניתן להם לאכול דברים שאין בהם שום דבר מזין, שהם נטו קלוריות ריקות? איזו סיבה הגיונית אחת יש לזה? 

ובאמת, שבשיטה שאני מלמדת, להכין ארוחת עשר בריאה, וכזו שהילד שמח לקבל ולאכול- זה אפילו לא לוקח הרבה יותר זמן מלהכין סנדוויץ. וחשוב יותר- זה באמת שווה את המאמץ. 


ביי,
 אוהבת,
 ניבה

*****
תוספת עדכנית:
בשנים בהם אני מכינה בנטו צברתי המון מתכונים שילדים אוהבים, והמון שיטות עבודה שמקצרות את הדרך. את כל המתכונים השיטות והתובנות אספתי לספר שיצא לאור בהוצאה עצמית. ספר שמלמד הכנת בנטו, 144 עמודים (!) מעל 100 הדרכות מפורטות ומתכונים (הכל כשר) שמעוצב כספר מנגה (קומיקס יפני) עם איוריו של מתן, נער בן 15 (שניחן בכשרון יוצא דופן).
לפרטים נוספים ולרכישה
כדאי להכנס לקישור זה. 

ולסיום, זו כבר כמעט מסורת, הנה תמונות מכמה מקופסאות הבנטו איתם יצאו ילדיי, לאחרונה: