יום שבת, 20 בספטמבר 2014

פוסט מהבטן

עד לפני שלוש שנים בערך, ניהלתי בלוג ב״תפוז״. בלוג די מצליח, היו לו נגיד 500 כניסות ליום בממוצע, בימיו הממש טובים הוא הגיע גם לאלף יומיות.
התחלתי לכתוב אותו בתחילת שנת 2006, אולי סוף 2005, במעטה אנונימי לחלוטין. שפכתי לתוכו את קרביי, ללא כחל וסרק. נהלתי דרכו יומן אישי ופרטי, בו פרטתי את כל חיבוטי נפשי, אהבותיי, מפלותיי, כאביי ומאוויי, בלי שום התחשבות מצידי בעובדה שהיה פתוח וגלוי לעיני הציבור הרחב.
לימים ״יצאתי מארון האנונימיות״, וחשפתי בו תמונה ושם. אולי היתה זו טעות.
אנשים היו עוצרים אותי ברחוב ומזהים אותי מהבלוג, ואני , באופן אינסטנקטיבי, התחלתי לצנזר את עצמי. מחקתי עוד פוסט, ועוד אחד. נחרדת מכך שמעסיקים פוטנציאליים או סתם חורשי רעה עלולים להגיע ולקרוא בו את צפונותיי. ובכלל, לא נהניתי לחיות כחשפנית.
הבלוג ההוא, בתפוז, דעך לאיטו. לפני שלוש ומשהו שנים פתחתי את הבלוג הזה.
פתחתי אותו כבלוג ״מתורבת״, עם מטרה ועם מהות ובעיקר, בלוג בלי שמץ חיבוטי נפש. 

***
שלשום בערב, התרחש במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב ארוע הרצאות שאורגן ע״י רז שרבליס (המהמם, אין מילה אחרת) והחברה הגאוגרפית- לכבוד הפרוייקט שלנו
לרגל הארוע לבשתי שמלה שחורה, התאפרתי קלות (אבל ממש ממש קלות) ואספתי שערי בגולגול סתמי מאחור. 
האמת, הרגשתי נוח עם עצמי, באופן יחסי. גם בצילומים בדיעבד נראיתי לעצמי ״אני״. בלי שטויות. אני מודה שאני מתקשה עם מראה פלצני, עם מראה ש״מסתיר אותי״, את הפן הפרוע שלי.
אני תוהה אם הסלידה שלי ממראה מוקפד הינה תולדה של כורח (אין כסף למספרה, אין כסף למאפרת או לאיפור, אין כסף לבגדים חדשים לארוע או אפילו לנעליים חדשות, או בכלל) או שהסלידה הזו הינה אותנטית, תולדה של חינוך קיבוצי ספרטאני. אם זה בכלל חשוב.
אלא שידידה שבאה לבקרני  באותו ארוע, כתבה לי ב״פרטי״ בבוקר הבא: "פעם הבאה שיש לך מעמד בו תעמדי מול הרבה אנשים,אשמח להשאיל לך פריט לבוש והנעלה יען כי את הרבה יותר משכנעת כשאת הכי יפה שאת יכולה. הלבשה תחתונה נכונה מאוד עוזרת להכניע אלמנטים סוררים".
אני נוטה לחשוב שהלך מחשבה כזה, המקפיד להראות ״כמו שצריך״ ככורח חברתי, הוא הלך מחשבה מאוד נפוץ.
ביום חמישי הזמינו אותי לצילומי פרסומת כלשהי (פרסומת פנימית של עירית חיפה, כלומר- לא תראו אותי בהפסקת הפרסומות בטלויזיה...) ובקשו אותי להגיע עם בגדי שף. ״איני שפית״ התגוננתי, ״ואין לי בגדי שף״. ״אבל אין אפשרות אחרת״ רשף עליי היחצ״ן  ״את חייבת להראות מקצועית״. ״אני אמצא חלוק שף״, עניתי לו. ובלב השארתי מקום לרוח הפרועה שלי כשהגיתי פנימה: ״אולי״.
***

כן. ניסיתי לשמור כאן על בלוג עם פאסון. לכתוב מקצועי. להפגין ארשת של איפוק.
אבל קשה לי פתאום. אני מתגעגעת לחיבור עם הקהל שלי, האמיתי.

ככל שמתקרב ה״דד ליין״ של הפרוייקט (נכון להרגע, עשרה ימים, כאילו, למעשה 9 ימים ושלוש שעות) אני חובה צורך עז יותר ויותר לגעת בקהל שלי. ממש, פיזית.
לחבק אמא אחר אמא, ולהגיד לה: אני איתך. אני איתך ויש לי אלטרנטיבה.
וזו אלטרנטיבה מעולה גם למי שאין לו כסף וגם למי שיש לו.
גם למי שילדיו אוהבים ג׳אנק פוד וגם למי שילדיו אוהבים לזלול ירקות.
וגם אם יש לך כשרון אומנותי אדיר וגם אם תמיד חשבת שיש לך שתי ידיים שמאליות.
גם למי שיש לו מטבח מעפן ואין לו שום מכשיר חשמלי מתוחכם, וגם למי שמטבחו מאובזר לעילא ולעילא.
תאמינו לי, אני יודעת.
הבנטו הוא מהות. הבנטו הוא דרך. והוא נפלא. 
***

לפעמים בא לי לצעוק שאם רק נעבור קצת את היעד - אעשה עם העודפים משהו טוב, חברתית. משהו אנטי קפיטליסטי בעליל, שניתן לעשות עם כסף שניתן לי מהציבור.
הרי גם בלי כסף אני מוצאת את דרכי. בלעצור לטרמפיסט. בלבדוק אם הכיליה שלי מתאימה לאיש בגילי שזקוק לאחת (אני עדיין לא יודעת אם כן), בלהקשיב לאמהות שצריכות עצה, עזרה, בתחום זה או אחר (פונים אליי בעיקר בשאלות שונות בנושא הבנטו, ולפעמים בעניני אהבה. אני מודה שבעעניני אהבה אני לא אוהבת לתת עצות, אבל בעניני בנטו בהחלט כן).
אבל הימים עוברים, והמחוגים אכזריים, וחסרים לי 8 וחצי אלף שקלים, עדיין.
ואני כלכך רוצה שהספר הזה ייצא. זו הגשמת חלום, שהוא הרבה יותר גדול מסתם חלום.
הוא הדרך שלי לתרום תרומה משמעותית לעולם הזה.
ולכן אני שבה וכותבת פוסט מהבטן. פוסט שלא מתחשב בזה שאני חושפת בו ״חולשות״ (אני לא מאמינה שהן באמת חולשות. לא העוני, לא הנון-קונפורמיזם, לא זה שלא הייתי ביפן ולא זה שאני לא שפית).
אני מקווה בכל מאודי שדרך ״הבטן״ אני אוכל להגיע אליך, ואלייך. ושאתם תעזרו לי להגשים את החלום הזה, להוציא את הספר הזה.
בבקשה. 
***
הנה הוידאו החדש שעשיתי היום. אולי הוא יעזור.








יום שבת, 13 בספטמבר 2014

״אני לעולם לא אוכל לעשות את זה״



כשהתארחתי בתכנית הטלויזיה של אולגה רז וחלי ממן (ערוץ 10), הבאתי איתי קופסאות בנטו מלאות ויפות, כדי לקשט את הסט.
על אף שהקפדתי להביא אך ורק דברים שאני מלמדת בספר (״בתוך הקופסה- ספר הבנטו הראשון בישראל״) - אני מודה שבבוקר השידור, בשעה שהרכבתי את הקופסאות, התלבטתי אם זה ״נכון״ להביא כאלה קופסאות ״מדוגמות״: 



ואכן, בשעה שהדגמתי בשידור איך אני מכינה בנטו מקושט בשש דקות, והדגמתי תוך כדי שידור ושיחה איך אני מכינה ביצת עכבר, אמרה לי חלי ממן: ״אני לעולם לא אוכל לעשות את זה״.
הו. בדיוק מזה חששתי.

****

כשכתבתי בשנה שעברה את המדור שלי במגזין ״על השולחן״ התעקשתי לשלוח למדור צילומים שצילמתי במצלמת הטלפון שלי, וללמד את שלבי הכנת הבנטו ברזלוציות הכי קטנות. היה לי באמת חשוב להדגים איך ״כל אחד יכול״.
זו גם בעצם הסיבה שהחלטתי שחייבים להכין ספר בנטו בעיברית.
מכיוון שבאמת, בשלוש וחצי השנים האחרונות יצרתי כלכך שיטות חכמות, מצאתי כלכך הרבה קיצורי דרך, ולמדתי כלכך הרבה ״טריקים״- שכל הידע הזה היה חייב לפרוץ הלאה,  כי באמת, באמת ש״כל אחד יכול״.

****

ואז הגיעו ימי הצילומים לספר, עם צלם האוכל אסף רונן.
גם הפעם, הקפדתי להכין אך ורק דברים שאני מלמדת בספר.
ובכל זאת, בתום יומיים של צילומים,
הבנתי שאולי, רק אולי, אני שוב יורה לעצמי ברגליים.
למה? כי הצילומים יצאו מהממים.
הם יצאו מוקפדים עד לקצה עלה נבטי החמניה.
מוקפדים ומקסימים עד ששוב התגנב החשש: האם גם הפעם יהיו אנשים שיצפו בהם יאמרו לעצמם: ״אני לעולם לא אצליח לעשות את זה״ ? ....




****


בנטו זה רעיון מופלא.
הוא מאפשר להעניק אוכל פשוט, זול, זמין ובריא- באופן משובב נפש, באופן שגורם לנו לרצות לאכול אותו.
עבורי הבנטו היווה לא פעם חבל הצלה בימים שבהם לא היה מה לאכול בבית. ממש ככה, ולא כמליצה.
וגם בימים האלה, כשתכניות טלויזיה וכתבי עיתונים מבקשים לראיין אותנו ולצלם אותנו, המצב לא טוב בהרבה.
לא פעם הילדים מתוסכלים מהקופסאות שאני לוקחת לצילומים, כי אנחנו שומרים כסף כדי לקנות לאותם צילומים מצרכים ש״נראים טוב״.
לבנטו ה״אמיתי״ והיומיומי, נשארות השאריות... ובכל זאת, האין זאת המהות האמיתית של הבנטו? להכין אוכל יפה ״עם מה שיש״?.... עבורי זאת המהות.
לא ״לקפוץ מעל הפופיק״, לקנות ירקות זולים בעונתם, להכין בנטו ממה שממילא אוכלים בבית, לא להתרכז בקופסה אלא במה שיש בה. 

****

את הספר הזה אני יוצרת יחד עם עמית ומתן מתוך תשוקה. 
להעביר את הידע הזה הלאה. 
״להדביק בשגעון״ את כל ההורים שכמוני רוצים להאכיל את הילדים שלהם באוכל איכותי, ומתוסכלים מזה שהילדים תמיד מעדיפים כריך נוטלה. 
להוריד את קרנה של תרבות הצריכה האין סופית שמעודדת אותנו לשוב ולקנות אוכל מתועש ומעובד עד זרא- ולהפיץ את היופי והקסם של המזון הפשוט, הזול, האיכותי, שיש לו צבע וטעם ומרקם שמהווים יחד חגיגה של בריאות.

****

יש לנו עוד 16 ימים עד סיום הפרוייקט (נכון להיום).
יש לנו עוד 11 וקצת אלפי שקלים כדיח לסיים אותו בהצלחה.
מצבנו טוב, ואנחנו אופטימיים.
מידי יום מצטרפים אלינו תומכים ואוהדים.
לאחרונה חבר אלינו למסע גם מדריך הטיולים (והאנתרופולג) רז שרבליס.
פגשתי אותו יחד עם הבנים, על מרפסת ביתו במושב בחוף הכרמל, בסוף השבוע האחרון.
הבנאדם הזה הוא קסום. אדם עניו, בלי הון ובלי ״אוונטה״. פשוט אדם שרוצה בטובתנו.
רז קרא עלינו ב״גלובס״, בכתבה שכתבה מירב שריג. הוא החליט שצריך לעזור לנו. הוא גייס את ״החברה הגאוגרפית״ והקים ערב גאלה, של הרצאות על תרבות האוכל ביפן ועל אנימה ומנגה- שכל כולו מוקדש לנו. לפרוייקט שלנו.
זה יקרה ביום חמישי הקרוב, 18/9/14, במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, וההתרגשות בשיאה. 


****


ועד הפעם הבאה, הנה הכתבות החדשות שעשו עלינו בתקשורת:

ידיעות חדרה 26/8/14

חדש בעמק 1/9/14

גלובס, מגזין ג׳י,  7/9/14

הארץ, מוסף הארץ, 12/9/14
*****





בחמש ומשהו השנים בהן אני מכינה בנטו צברתי המון מתכונים שילדים אוהבים, והמון שיטות עבודה שמקצרות את הדרך. את כל המתכונים השיטות והתובנות אספתי לספר שיצא לאור בהוצאה עצמיתספר שמלמד הכנת בנטו, 144 עמודים (!) מעל 100 הדרכות מפורטות ומתכונים (הכל כשר) שמעוצב כספר מנגה (קומיקס יפני) עם איוריה הקסומים של ניקול קרן.
לפרטים נוספים ולרכישה כדאי להכנס לקישור זה. 



תרשמו לערוץ שלנו ותזכו לסרטוני בנטו חדשים בכל שבוע 



בלחיצה כאן תגיעו לעמוד היוטיוב שלי שיש בו המון טוטוריאל׳ס מדליקים בוידאו שמלמדים איך מכינים בנטו ! 







(ואני? אשמח ללייק)






יום חמישי, 24 ביולי 2014

המלחמה, ולמה עשינו את הדבר הכי שמח דווקא עכשיו

לפחות שבוע ימים אני מתלבטת אם לכתוב או לא.
המלחמה, העצב בלתי נתפס שממלא עשרות בתים, 
כמעט ולא מצליחה להתרכז במשימות היום היום.


ובבית שלי עושים שמח.
והייתי חייבת לספר, למה כזה שמח פה, כשהגוף מכווץ מכאב.

יש לי ילד בן 16, מוכשר כמו שד.
הוא צייר, הוא פסל, הוא שחקן, הוא צלם, הוא עורך סרטים אלוף עולם. והוא נבון באופן יוצא דופן.
התחביב שלו זה להכין ״קוספליי״ שאלה לכאורה תחפושות- אבל למעשה זה הרבה יותר.
הקוספלייר, כמו שחקן, נכנס לדמות, מזדהה איתה, ולעיתים נוהג כמותה.
אז בכורי הוא כזה.
ולרוב הוא אפילו מדבר איתי.

הבן הצעיר יותר יהיה בשבת (מחר) בן 14.
הוא זה שהביא לבית הזה את רעיון הבנטו,
והוא חובב מושבע של אנימות ומנגות יפניות.
הוא גם צייר מחונן ממש, בחיי, עכשיו גם תוכלו לראות הוכחות לזה שאני לא אמא מתלהבת מגזימנית כזו. היחס שלו אלי נע בין כעס תהומי לאהבה גדולה. 

אז זהו, שאני ושני הבנים שלי האלה, החלטנו לפני חודש וחצי בערך להכין איזה פרוייקט יזמות גרנזיוזי ושמח באופן מיוחד:
להכין ספר בנטו, אמיתי , מקיף, ברור- שכולו מעוצב כספר מנגה יפני. בעיברית!

הבנים שלי עושים בפרוייקט הזה בערך הכל (ציור, עריכה , כל מה שצריך) ,
אני נותנת את המתכונים.

מתחילת החופש הבנים החלו לעבוד להגשמתו, היעד ברור: 40 אלף ש״ח עד 30 לספטמבר.
ואז- פרצה המלחמה.
הקלפים נטרפו. 
פתאום, כל השמחה והעשיה והחיוביות של הפרוייקט שלנו- הפכה להראות כמו אסקפיזם טהור.

היה רגע קצר שבו תהינו אם לעצור. אם לחכות שהמלחמה תעבור.
אבל רגע אחרי זה החלטנו לדבוק בחיים. בשפיות. בשמחה.
כן,
 הפרוייקט כבר פורסם, השעון כבר מתקתק לאחור,
ואנחנו מקווים מאוד שהמלחמה לא תהרוג לנו את ההתלהבות ממנו או את
 הפרוייקט כולו...
הא, כן, צריכים אתכם פה,
את אלה שמכירים את עמית ואת מתן,
את אלה שמכירים את ניבה.
אנחנו זקוקים לאהבה שלכם. 
אנחנו צריכים כל אחד ואחת מכם-
כדי שתעזרו לנו- ע כ ש י ו

שתשקיעו כמה שקלים בפרוייקט הזה,
שתשתתפו בחלום שלנו, ולו בכמה שקלים. 
זה ממש אבל ממש חשוב.
זה קריטי להמשך 
הפרוייקט.

מה יוצא לכם מזה?
חוץ משותפות אמיתית בספר,
אנחנו השקענו ושמנו פרסים ממש, אבל ממש שווים- למשקיעים. 
ועכשיו זה התור שלך: להתחבר לשמחה, לתקווה, לאושר
ולשים משהו לטובת 
הפרוייקט הזה. ע כ ש י ו. 

הא כן- גם שיתופים והמלצות בפייסבוק ובטוויטר ובוואטצאפ זה מעולה.

הנה 
הפרוייקט  (כדאי לצפות בסרטון!)
ביי

ניבה




יום ראשון, 13 ביולי 2014

בנטו, למידה בלתי נגמרת

הכנת בנטו, כמו כמעט כל דבר בחיים כנראה,  פירושה למידה בלתי נגמרת.
אני מבינה את זה כשאני קוראת את הפוסטים הראשונים שכתבתי אי שם לפני שלוש ומשהו שנים.
אני מבינה את זה כשאני מסתכלת בסרטוני הדרכה שצילמתי ליוטיוב לפני שנה.
אני מבינה את זה כשכל יום אני מגלה עוד ועוד ועוד מידע חדש, מתכון חדש, מושג חדש, משהו- ששוב מרחיב את עולמי ומשפר את יומי.

בזמן האחרון לא כתבתי כאן כי הייתי שקועה כל כולי בלמידה.
זה התאפשר גם כי עברנו לחינוך ביתי, והגדולים יצאו לחופשה, ותכל׳ס? מכינים הרבה פחות בנטו ויש זמן לעצור רגע ולחקור, ללמוד, לקרוא.
אבל זה קרה בעיקרר מפני שבאופן בפרדוקסלי (?) הלמידה הכי משמעותית עבורי- מתקיימת דווקא כשאני מחליטה להעביר את הידע הלאה, ללמד.
אני מניחה שזה קורה כיוון שלימוד בפועל מחייב אותי להעמיד את האתגרים בהם עמדתי בעבר- במבחן מחודש, תחת התנאי ״להתאים מול כל הידע החדש״ שאותו אני אוספת מידי יום ומידי שעה.
וזה מרתק.

את התוצאות, תוכלו לראות בוודאי בעוד חודש או חודשיים.
בינתיים, אסתפק בצירוף צילומים מהבנטואים ומגשי הסושי האחרונים שהכנתי:











 

*****
תוספת עדכנית:
בשנים בהם אני מכינה בנטו צברתי המון מתכונים שילדים אוהבים, והמון שיטות עבודה שמקצרות את הדרך. את כל המתכונים השיטות והתובנות אספתי לספר שיצא לאור בהוצאה עצמית. ספר שמלמד הכנת בנטו, 144 עמודים (!) מעל 100 הדרכות מפורטות ומתכונים (הכל כשר) שמעוצב כספר מנגה (קומיקס יפני) עם איוריו של מתן, נער בן 15 (שניחן בכשרון יוצא דופן).
לפרטים נוספים ולרכישה
 כדאי להכנס לקישור זה. 

יום שני, 19 במאי 2014

כמה זמן לוקח לך להכין בנטו?


הא! זו השאלה ש(כנראה) שאלו אותי הכי הרבה פעמים: "כמה זמן זה לוקח לך?!"כמה זמן לוקח להכין בנטו?...

כשאני חושבת על זה, שלוש שנים אני כותבת כאן ולא חשבתי להקדיש לשאלה הזו מקום. אני מניחה שזה היה נראה לי כמו עניין זניח, או מובן מאליו. אבל פתאום קלטתי שזה לא. בכלל לא.
ה״קליטה״ ארעה לי לפני כמה ימים , כשנשאלתי שוב , אותה שאלה בדיוק. השינוי היה שהפעם נשאלתי בכתב, וזה גרם לי לשבת ולכתוב תשובה, ואז - בום! קלטתי. קלטתי שהגיע הזמן. קלטתי שאני רוצה לפרסם את התשובה לכולם, לכתוב על זה פוסט. זהו, אז אני כותבת.

אז כמה זמן זה לוקח להכין בנטו?
טוב, ממש בהתחלה, נגיד ב3 הפעמים הראשונות שהכנתי בנטו, זה לקח לי נצח (הפוסט על הכנת הבנטו הראשון ההוא - בלחיצה כאן). כמובן שלא הייתי מנוסה, והכל היה חדש וזה, אבל - זה לא רק בגל הדברים הברורים מאליהם האלה.בניתוח לאחור, אני מבינה זה קרה בעיקר בגלל שלא באמת ידעתי כמה ואיך ומה בכלל להכניס לקופסה. למעשה, נראה לי שזה החלק הכי חשוב שאני מלמדת את מי שרוצה ללמוד איתי, החלק הזה של האירגון. בלעדיו- הכל הרבה יותר מסובך ובעיקר ארוך.

אז איך מתארגנים?
ראשית, כדי לללמוד איך להתארגן, צריך פשוט להתחיל. להתחיל להכין בנטו. להתנסות.להתנסות כמה ימים ולהקשיב למה מתאים לך.אני אנסה להסביר לאן אני חותרת: פעם, למשך זמן רב, הייתי מכינה בנטו בערב. לפעמים אפילו הייתי מכינה אותו עם הילדים, כחלק מפעילות ערב משפחתית משותפת. וזה התאים לי ככה לתקופה- וזה נפסק כשלא התאים יותר.היום, אני מכינה בנטו על הבוקר. הרבה יותר כייף לי כרגע להכין הכל בבוקר. אני קמה מוקדם לפני שכולם מתעוררים, וזו שעת החסד שלי.וכמובן שהשעה בה אני מכינה את הבנטו- משפיעה בעצמה על האירגון. האירגון שונה לחלוטין אם אני עושה זאת לבדי בערב, או עם הילדים בערב, או לבדי בבוקר או כל קומבינציה אחרת.ואלה חלק מהתובנות שאפשר לקבל רק אחרי שממש מתחילים להכין בנטו, בפועל. והכלל הוא שאין כאן קדושה לשום כיוון. צריך לראות מה הכי נוח, מה מתאים לקצב של הבית.הא, כן- חשוב חשוב: הכנת בנטו- כדי שתוכל להתקיים כדרך חיים- חייבת להכנס לתוך הקצב של הבית. 

אז כמה זמן זה לוקח להכין בנטו?
האמת? קשה לי להעריך. זו לא התחמקות. אני אסביר: כשאני מכינה בבוקר את הבנטו, אני כבר מכינה גם את ארוחת הצהריים לאותו יום. נגיד אם אני מכינה שעועית ירוקה, אורז, אטריות, פשטידה כלשהי, עוף בתנור- אז חלק מזה ייכנס לבנטואים, לכל ילד יש העדפות שונות והכנת הבנטואים היא בהתאם, אבל הרוב ישאר לארוחת הצהריים. ביום רגיל אני מתחילה התארגנות בשש וחצי בבוקר, ובשמונה הכל מוכן, 3 בנטו וארוחת צהריים, וגם באמצע עוד תליתי מכונת כביסה והכנסתי אחת אחרת...כי באמת, בנטו זה חלק מהחיים שלנו. 

אז כמה זמן זה לוקח להכין בנטו?
אם כל האוכל מוכן, אז להכין 3 קופסאות בנטו זה פשוט לסדר את האוכל בפנים, ואצלי אני בהחלט יודעת מה כל ילד אוהב ויש לי כבר תמונה בראש איך כל חלק מסתדר- אז זה עניין של פחות מחמש דקות לקופסה. והתמונה הזו צריכה להיות בראש. בשנה הראשונה ממש תכננתי בסקיצות איך תראה כל ארוחה. אחר כך עברתי לרשימת תכולה. כיום יספיק לי לתכנן בראש, אני כבר מנוסה, כאמור. אני תמיד זוכרת שאני צריכה לשאוף לחלוקה של 3 חלקי פחמימה, 2 חלקי ירקות, ו-1 חלק חלבון. אצל האמצעי, יש 2 חלקי חלבון וחלק אחד לירקות, לא נורא.התכנון, בציור, בכתיבה או בראש- הוא ממש ממש חשוב. 

אז כמה זמן זה לוקח להכין בנטו?
 קופסאות הבנטו של הבנים הגדולים הן פונקציונאליות לגמרי. אין קישוטים. קופסה בשלוש דקות
( ועוד דקה לתצלומים :) ).את הקופסאות שלי שי הצעירה אני כן מקשטת , לרוב, ואז זה לוקח טיפה יותר זמן: הכנת בנטו עם שלוש חיפושיות משה רבנו, לדוגמה, יקח לי 7 דקות, אם קמתי יצירתית והחלטתי לפסל לה מלכת אסתר או אולאף או להכין דבורים מחביתות, אז יקח לי עוד יותר זמן כמובן, נגיד רבע שעה. את בנטואי ״הלו קיטי״ אני אוהבת כי אני מכינה את תבניות האורז מראש, ובבוקר רק מקשת קלות, והקישוט של הלו קיטי הוא פשוט לגמרי ויוצא בנטו יפה בלי שום מאמץ מיוחד. 

אז כמה זמן זה לוקח לי להכין בנטו?
בין שלוש דקות לרבע שעה לכל קופסה. אני מעדיפה את השלוש דקות לרוב, אבל לפעמים אני משקיעה כי זה בכייף שלי. 
וכן, גם אלו של השלוש דקות זו השקעה, אבל היא לא מוטרפת אם נצמדים לעשיה פונקציונאלית, והיא בהחלט משדרגת את התזונה של הילדים שלי. אז לי זה כדאי, במאזן הכללי. עובדה- שלוש שנים :). בכל מקרה, אחרי שמתחילים, כבר קשה להפסיק.

*****
תוספת עדכנית:
בשנים בהם אני מכינה בנטו צברתי המון מתכונים שילדים אוהבים, והמון שיטות עבודה שמקצרות את הדרך. את כל המתכונים השיטות והתובנות אספתי לספר שיצא לאור בהוצאה עצמית. ספר שמלמד הכנת בנטו, 144 עמודים (!) מעל 100 הדרכות מפורטות ומתכונים (הכל כשר) שמעוצב כספר מנגה (קומיקס יפני) עם איוריו של מתן, נער בן 15 (שניחן בכשרון יוצא דופן).
לפרטים נוספים ולרכישה
 כדאי להכנס לקישור זה. 



ולסיום, כמה בנטואים שהכנתי בשבועות האחרונים, מיעוטם מקושטים ורובם ״סתם״ בנטואים פונקציונאליים :) 




































יום ראשון, 11 במאי 2014

בנטו לגדולים (+ מתכון לנודלס עם ירקות)









בן ה-16 שלי, אחרי שנתיים וחצי שהוא אוכל בנטו בשמחה, הודיע לי לפני כמה חודשים ש״די אמא, מספיק עם הציורים. הא, ותני לי יותר אוכל, בבקשה״. בן 16, אתם יודעים.אם עד כה עשיתי בעיקר בנטו לילדים, נאלצתי כעת למצוא לי כיוון חדש, אחר. כשהבכור שלי התחיל ״לזלוג״ לכיוון ה״להיות מבוגר״ אני נדרשתי להתאים את עצמי.גם אם אני עצמי ״מציירת״ לילדיי בנטו, הרי שארוחת הבנטו בהגדרתה איננה ארוחת ילדים. למעשה, ביפן כולם אוכלים בנטו. גם פרופסורים באוניברסיטה וגם פועלים פשוטים. תכל׳ס? בנטוזו ארוחה מאוזנת בקופסה, וזה פתרון פשוט אידאלי, בוודאי למי שלא עובר את יומו בבית.הרעיונות לבנטו מבוגרים טוב הם אינסופיים: סלט כרוב וגזר קצוץ דק דק, סושי מאקי, ירקות שונים בטמפורה או טופו בטמפורה, ברוקולי, אדממה, עגבניות שרי, תירס, גזר גמדי, ביצה קשה, חביתת טמאגו, אורז, נודלס ועוד… העיקר הוא לגוון במבחר, ובצבעים, ולעשות קופסת בנטו יפה למרות שמדובר באוכל ל״גדולים״, ובלי ציורים.האסתטיקה היא מרכיב חשוב בבנטו, ולא בכדי. אחד המתכונים האהובים ביותר על בכורי הוא המתכון של נודלס בירקות. 
המתכון המקורי היה של ירקות בלבד, שהונחו בכלל על אורז לבן, והוא הומצא על ידי סבינה, המטפלת ההודית המקסימה של חמותי. סבינה הסבירה לי שלא מדובר באוכל הודי, אבל כשהיא מבשלת אותו הוא בהחלט עוטה טעמים מאוד מיוחדים, במובן הטוב.אני לעומתה, אימצתי את הירקות ושידכתי אותם לנודלס, ואני גם עושה את תבשיל הירקות עם קיצורי דרך, כי אין לי סבלנות ולרוב גם לא תקציב מספיק לכל המרכיבים המיוחדים של סבינה. אבל גם ככה בכורי אוהב את התוצאה.חשוב לי לציין שאפשר להכין את המתכון שלי גם עם אטריות אורז שטוחות במקום עם נודלס ואז המתכון הופך להיות גם נטול גלוטן.

ועכשיו, לגרסה המהירה והמחפפת שלי לנודלס בירקות:

מבשלים בסיר עם מים רותחים וכף מלח כ 200 גרם נודלס חיטה מלאה או אטריות אורז שטוחות, ל-3-4 דקות.מסננים את הנודלס מהמים, שוטפים אותם בקצת מים קרים כדי להפסיק את הבישול, משאירים בצד במסננת ופונים להכנת המשך התבשיל.
בווק גדול שבו כף שמן קוקוס (או אחר) מקפיצים מבחר צבעוני של ירקות שונים (הכמויות הן המלצה בלבד, אפשר להיות יצירתיים):3 גזרים פרוסים דק דק½ פלפל אדום חתוך לפרוסות דקות 1 פלפל צהוב/ירוק חתוך לפרוסות דקותרבע ראש כרוב קצוץ חתוך לפרוסות דקות2 פרחים של ברוקולי מופרדים לפרחים קטניםרבע בצל קצוץ דקאחרי הקפצה של 4-5 דקות בווק מוסיפים אל הווק 
מעט ג׳ינגר מגורר דק (נגיד חצי כפית) 
ואז שופכים פנימה תערובת שעורבבה מראש ובה:½ כוס מים כף קורנפלור2 כפות רוטב סויה2 כפות רוטב צ׳ילי2 כפות רוטב טריאקירבע כפית מלחמבשלים את הירקות בתערובת הזו במשך 5-6 דקות לאחר מכן מוסיפים אל הווק את הנודלס ומקפיצים קלות וזהו, מוכן.




בהצלחה :)

*****
תוספת עדכנית:
בשנים בהם אני מכינה בנטו צברתי המון מתכונים שילדים אוהבים, והמון שיטות עבודה שמקצרות את הדרך. את כל המתכונים השיטות והתובנות אספתי לספר שיצא לאור בהוצאה עצמית. ספר שמלמד הכנת בנטו, 144 עמודים (!) מעל 100 הדרכות מפורטות ומתכונים (הכל כשר) שמעוצב כספר מנגה (קומיקס יפני) עם איוריו של מתן, נער בן 15 (שניחן בכשרון יוצא דופן).
לפרטים נוספים ולרכישה
 כדאי להכנס לקישור זה. 

יום שלישי, 22 באפריל 2014

להתחיל להכין בנטו? שוב? לא בא לי, האמת.

היתה חופשה כזו סבבה. בלי ציניות.
היו בבית בן 16 וחצי, בן 13, ובת שלוש ותשעה חודשים (איך הזמן רץ!)- ונהניתי מהחופשה הזו כל-כך!  
בקרתי בחופשה הזו חברים שכבר מזמן לא פגשתי, היו מלא כינוסים משפחתיים מכל הצדדים וכולם היו מהנים מאוד, היו לי כמה שיחות ממש מעולות עם בן ה-16 שלי, היו לי המון אינטראקציות מהנות ממש עם הבת שלוש שלי, ולמרות ששמרתי שבבית לא יאכל חמץ (״למה אמא, למה?!״) הצלחתי להכין כמה מנות ממש שוות. 
בקיצור, קצת קשה לי לחזור מחר ללימודים. 

*

להתחיל שוב להכין בנטו כל בוקר? פר, לא בא לי. זו האמת.
ממקומי הנוח בחופשה הארוכה הזו, אני לא מצליחה לחשוב על עצמי חוזרת להכנת הבנטו.
זה כמו שכשרוכבים על אופניים יום יום, ואז פתאום יש חופשה של שבועיים רצופים, נגיד בחו״ל, ואתה לגמרי לא מדווש בחופשה- ואז כשהחופשה נגמרת- לחזור לדווש זה קשה. אני יודעת, קרה לי.
ועכשיו אני מרגישה ככה עם הבנטו הזה. פייייי. 


בחופשה עסקתי הרבה בהכנות לספר הדיגטאלי ולאפליקציה של ״אוישי אובנטו״. יש לי פריוולגיה ענקית שדני, בן זוגי, הוא מפתח אפליקציות סלולריות, ואני בעצמי למדתי איפיון חווית ממשתמש לסלולר- ככה שאני יכולה להמציא אפליקציה בלי להיות קשה עם עצמי על תקציב. שזה חתיכת תענוג. 
דבר נוסף שעשיתי בחופשה זה להסתכל באי.ביי ולפנטז על קופסאות בנטו וינטג׳יות ויקרות רצח. כל אחת והסטיות שלה. 

*

הכי מעניין במצב שלי הערב, זה שכרגע, אני מזדהה עמוקות עם כל האנשים שמביטים בי בחוסר אמון כשאני אומרת שאני מכינה לילדים שלי קופסאות בנטו כבר אוטוטו שלוש שנים תמימות. לא חוסר אמון בי, חוסר אמון בעובדה שזה באמת פרקטי, לא מסובך ובסופו של דבר אפילו משתלם מכל בחינה. 
כי כרגע זה אשכרה נראה לי הזוי. לגמרי .


_______________________
* יש! פוסט ישר מהבטן!
* יש מצב שאני אמחק את הפוסט הזה בקרוב
* תגיבו, בחיאת דינכום. משמח אותי לדעת את נקודת המבט שלכם. 




יום חמישי, 10 באפריל 2014

Kawaii Bento for spring time בנטואים אביביים חמודים







איך יודעים שבא אביב? 

אצלי יודעים לפי הבנטואים, שבבת אחת מתחילים להיות יפים וצבעוניים יותר. אין מה לעשות, הכל משפיע על הכל, ומצב הרוח האביבי מתבטא מייד גם בבנטו. 

היום אני לא אקשקש לכם יותר מידי (עשיתי את זה כבר מספיק) אני סתם אשים תמונות של כלללללל הבנטואים האחרונים שהכנתי, ומקווה שתהנו הרבה :)
























ביי,
 אוהבת,
 ניבה